<h1>דרשות מהר"ח או"ז סימן כ"ה</h1>
<h2>דף יב.</h2>
ואדם הדר עם הגוי ויש לו שפחה גויה בביתו ומבשלים ב' קדירות על הכירה, אחת של ישראל ואחת של גוי ואם היסב הישראל פניו לצד אחר מעל הכירה, כתב הר' פטר בשם ר"ת דאסור, וכן היה דעתו של אור זרוע. ודווקא כשהגוי מרויח שחתיכה של ישראל שמינה יותר משל גוי ואיכא למיחש שמא יחליף החתיכה כחושה שלו בשמינה של ישראל, אבל אם של גוי שמינה כשל ישראל, אין לחוש שמא תחב הגוי הכף שלו בקדירת ישראל או זרק מקדירה שלו מעט בשל ישראל כדי להכשיל, דלהכשיל לא חיישינן. ומכאן משמע אדם שהניח קנקנו מלא על השולחן והניח הגוי אצלו וחזר ומצא הקנקן מלא יין כמו שהניח דלא חיישינן שמא הגוי נגע בו או שמא הגוי שתה ומלאו מים בתוכו דאז הישראל מרגיש ואפי' כשאין ישראל יוצא ונכנס, דלהכשיל לא חיישינן וראיה ממה שהקשה ר"י וניחוש שמא נתנו (המורייס ביין) [יין במורייס] ופסק ר"י דלהכשיל לא חיישינן. וכן אדם ששלח חתיכה בשר על ידי גוי ובא אצל חבירו וראה חתיכה שמינה כמו ראשונה ששלח לחבירו, מותר כיון דהגוי אין לו ריוח במה שהיה מחליף.
<h2>דף לד:</h2>
ואדם הדר עם הגוי ויש לו שפחה גויה בביתו ומבשלים ב' קדירות על הכירה, אחת של ישראל ואחת של גוי ואם היסב הישראל פניו לצד אחר מעל הכירה, כתב הר' פטר בשם ר"ת דאסור, וכן היה דעתו של אור זרוע. ודווקא כשהגוי מרויח שחתיכה של ישראל שמינה יותר משל גוי ואיכא למיחש שמא יחליף החתיכה כחושה שלו בשמינה של ישראל, אבל אם של גוי שמינה כשל ישראל, אין לחוש שמא תחב הגוי הכף שלו בקדירת ישראל או זרק מקדירה שלו מעט בשל ישראל כדי להכשיל, דלהכשיל לא חיישינן. ומכאן משמע אדם שהניח קנקנו מלא על השולחן והניח הגוי אצלו וחזר ומצא הקנקן מלא יין כמו שהניח דלא חיישינן שמא הגוי נגע בו או שמא הגוי שתה ומלאו מים בתוכו דאז הישראל מרגיש ואפי' כשאין ישראל יוצא ונכנס, דלהכשיל לא חיישינן וראיה ממה שהקשה ר"י וניחוש שמא נתנו (המורייס ביין) [יין במורייס] ופסק ר"י דלהכשיל לא חיישינן. וכן אדם ששלח חתיכה בשר על ידי גוי ובא אצל חבירו וראה חתיכה שמינה כמו ראשונה ששלח לחבירו, מותר כיון דהגוי אין לו ריוח במה שהיה מחליף.
<h2>דף לח.</h2>
ודבר שאסור מדרבנן ואין לו עיקר מן התורה מותר לכתחילה להרבות עליו ברוב ולבטלו. ומעשה היה שבישלו יארבלי ביורה ובאתה שפחה ושפכה קדירה מליאה מניסיובי דחלבא ביורה ולא היה בקרפלין ובמים לבטל הניסיובי דחלבא ברוב ושאל אור זרוע את הר' שמחה והורה הלכה למעשה להרבות מים אחרים לשפוך לתוך היורה עד שיתרבה הרוב על ניסיובי דחלבא ומותר. ותבשיל שבישל גוי ולא חיתה ישראל בגחלים אמר ר' שמואל אם נשתנה מראיתו ע"י צלייה או בישל אוסר. ונראה דפשטייד"א מולייאתא שאפאה גוי דאסיר משום בישולי גוי', אע"פ דעיסה שנילושה בביצה דאסורי' משום בישולי גוי' ואפאה גוי הפת מותר משום דבצים בלועות הן בעיסה ואינן ניכרות, אבל הכא כיון דהדגים מונחין הן בעין הרי הן כאילו נתבשלו בקדירה לכן העיסה שקיבלה טעמה משומן שלהן אסור משום בישולי גוים. לכן נראה דאם נתערבו בישולי גוים בהיתר כיון דאין העיקר דאורייתא דבטליהו לכתחילה (לפי שנשתנה מראיתו ה"נ עיסה אסורה). והר"ם היקל יותר, דמעשה היה שהגויה עשתה אש ובישלה הקדירה בלא חיתוי ישראל בגחלים ורצו הבחורים לאיסור ושאלו להר"ם והורה דמותר, כיון דעשתה אש זה מאש שנשאר מאתמול ובאותו חיתה ישראל בגיחלי', אע"ג דבזה לא חיתה מותר. וכמה יתבשל שלא יועיל החיתוי, יש שרצו לומר עד שליש כמאכל בן דרוסאי, ואינו כן אפי' נתבשל דיי רק שמועיל לו רק עדיין החיתוי מותר. ומעשה שהגויה צלאה בשר בלא חיתוי ישראל וציוה הר' אליעזר לחתו' ישראל ולהתירו אע"פ שכמעט נצלה כולו ולא אמר אותו טעם שנשאר האש מאתמול. וביצה יש בה משום בישולי גוים. וכל דבר הנאכל כמו שהוא חי אין בו משום בישולי גוים. ודגים הנקראים הרינק יש שאוסרי' אותו כמו שהם חיים מחמת מליחה [ו]אומר אור זרוע לאותם האוכלים אותם חיים שאם בישלם גוי בלא חיתוי ישראל דמותר אבל לאחרים אסור. וכן כרוב האוכלין שורש שלו חי נראה דאין משום בישולי גוי. וחיה ועוף לא קיימא לן כר' עקיבא דאמר דאורייתא אם נתערבו בחלב כיון דאין העיקר דאורייתא דמותר לבטלן ברוב לכתחילה. ובשבת אסור לבטל האיסור שאין לך תיקון גדול מזה כמו שאסור להטביל כלי בשבת משום תיקון דמתקן. ואם נתערב כזית בשר נבילה וכזית עצם של נבילה עם זיתים בשר ועם זיתים עצמות של כשירה אומר ר' שמשון דמצטרפי' העצמות של כשירה עם הבשר של כשירה ומבטלין הזית של בשר נבילה ואין מצטרף הזית דעצם של נבילה לאסור. ואומר אור זרוע דאפי' זית עצם של נבילה מצטרף עם העצמות של כשירה לבשר כשירה לבטל בשר נבילה, אבל אין מורין כן לכתחיל' והמורה כן אין גוערין בו. ויין נסך בזמן הזה דרבנן ויש אומ' אם נתערב ביין בס' ושמא טעם דאיפשר שמנסכין בו דאסיר מדאורייתא. ומתוך שישראל מתיישבים בדעת ומלמד אחד לחבירו להתיר ועושין מחלוקת לשם שמים הש' מאיר עינהם שמכונים הלבבות לאמיתות שנ' [משלי כ"ב] עשיר ורש נפגשו מאיר עיני שניהם ה', עשיר בדעת היינו שיודע ללמוד אם רש שואל לו תורה לי הוראה זו אל ידחהו כי בשביל זה לקו אבותינו שנ' [איכה א'] היו כאיילים לא מצאו מרעה, מה איילה זו ראשו של זה בצד זנבו של זה, כך היו שואלים להם תורה לי הוראה וכן היה משיב אין בי כח, לכן וילכו בלא כח לפני רודף, אבל שנים שלומדים ומוכיח אחד לחבירו הש' נותן להם כח שנ' [ישעיה מ'] וקוי ה' יחליפו כח. ועתיד ירושלים להגביה ג' פרסאות [ב"ב ע"ה ע"ב]. וא"ת איך יעלה לתוכה כלם והיינו דכתיב וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא יגעו ילכו ולא יעפו ואימתי לימות המשיח, (ואימתי לימות המשיח).
<h2>דף עד.</h2>
ודבר שאסור מדרבנן ואין לו עיקר מן התורה מותר לכתחילה להרבות עליו ברוב ולבטלו. ומעשה היה שבישלו יארבלי ביורה ובאתה שפחה ושפכה קדירה מליאה מניסיובי דחלבא ביורה ולא היה בקרפלין ובמים לבטל הניסיובי דחלבא ברוב ושאל אור זרוע את הר' שמחה והורה הלכה למעשה להרבות מים אחרים לשפוך לתוך היורה עד שיתרבה הרוב על ניסיובי דחלבא ומותר. ותבשיל שבישל גוי ולא חיתה ישראל בגחלים אמר ר' שמואל אם נשתנה מראיתו ע"י צלייה או בישל אוסר. ונראה דפשטייד"א מולייאתא שאפאה גוי דאסיר משום בישולי גוי', אע"פ דעיסה שנילושה בביצה דאסורי' משום בישולי גוי' ואפאה גוי הפת מותר משום דבצים בלועות הן בעיסה ואינן ניכרות, אבל הכא כיון דהדגים מונחין הן בעין הרי הן כאילו נתבשלו בקדירה לכן העיסה שקיבלה טעמה משומן שלהן אסור משום בישולי גוים. לכן נראה דאם נתערבו בישולי גוים בהיתר כיון דאין העיקר דאורייתא דבטליהו לכתחילה (לפי שנשתנה מראיתו ה"נ עיסה אסורה). והר"ם היקל יותר, דמעשה היה שהגויה עשתה אש ובישלה הקדירה בלא חיתוי ישראל בגחלים ורצו הבחורים לאיסור ושאלו להר"ם והורה דמותר, כיון דעשתה אש זה מאש שנשאר מאתמול ובאותו חיתה ישראל בגיחלי', אע"ג דבזה לא חיתה מותר. וכמה יתבשל שלא יועיל החיתוי, יש שרצו לומר עד שליש כמאכל בן דרוסאי, ואינו כן אפי' נתבשל דיי רק שמועיל לו רק עדיין החיתוי מותר. ומעשה שהגויה צלאה בשר בלא חיתוי ישראל וציוה הר' אליעזר לחתו' ישראל ולהתירו אע"פ שכמעט נצלה כולו ולא אמר אותו טעם שנשאר האש מאתמול. וביצה יש בה משום בישולי גוים. וכל דבר הנאכל כמו שהוא חי אין בו משום בישולי גוים. ודגים הנקראים הרינק יש שאוסרי' אותו כמו שהם חיים מחמת מליחה [ו]אומר אור זרוע לאותם האוכלים אותם חיים שאם בישלם גוי בלא חיתוי ישראל דמותר אבל לאחרים אסור. וכן כרוב האוכלין שורש שלו חי נראה דאין משום בישולי גוי. וחיה ועוף לא קיימא לן כר' עקיבא דאמר דאורייתא אם נתערבו בחלב כיון דאין העיקר דאורייתא דמותר לבטלן ברוב לכתחילה. ובשבת אסור לבטל האיסור שאין לך תיקון גדול מזה כמו שאסור להטביל כלי בשבת משום תיקון דמתקן. ואם נתערב כזית בשר נבילה וכזית עצם של נבילה עם זיתים בשר ועם זיתים עצמות של כשירה אומר ר' שמשון דמצטרפי' העצמות של כשירה עם הבשר של כשירה ומבטלין הזית של בשר נבילה ואין מצטרף הזית דעצם של נבילה לאסור. ואומר אור זרוע דאפי' זית עצם של נבילה מצטרף עם העצמות של כשירה לבשר כשירה לבטל בשר נבילה, אבל אין מורין כן לכתחיל' והמורה כן אין גוערין בו. ויין נסך בזמן הזה דרבנן ויש אומ' אם נתערב ביין בס' ושמא טעם דאיפשר שמנסכין בו דאסיר מדאורייתא. ומתוך שישראל מתיישבים בדעת ומלמד אחד לחבירו להתיר ועושין מחלוקת לשם שמים הש' מאיר עינהם שמכונים הלבבות לאמיתות שנ' [משלי כ"ב] עשיר ורש נפגשו מאיר עיני שניהם ה', עשיר בדעת היינו שיודע ללמוד אם רש שואל לו תורה לי הוראה זו אל ידחהו כי בשביל זה לקו אבותינו שנ' [איכה א'] היו כאיילים לא מצאו מרעה, מה איילה זו ראשו של זה בצד זנבו של זה, כך היו שואלים להם תורה לי הוראה וכן היה משיב אין בי כח, לכן וילכו בלא כח לפני רודף, אבל שנים שלומדים ומוכיח אחד לחבירו הש' נותן להם כח שנ' [ישעיה מ'] וקוי ה' יחליפו כח. ועתיד ירושלים להגביה ג' פרסאות [ב"ב ע"ה ע"ב]. וא"ת איך יעלה לתוכה כלם והיינו דכתיב וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא יגעו ילכו ולא יעפו ואימתי לימות המשיח, (ואימתי לימות המשיח).
